7 בינואר 1949- סיום מבצע חורב
מבצע חורב: נקודת מפנה במלחמת העצמאות
מבצע חורב היה אחד המבצעים הצבאיים הגדולים והמשמעותיים ביותר במלחמת העצמאות, בו לחם צה"ל נגד הצבא המצרי שכבש שטחים נרחבים בנגב הדרומי, כולל העיר באר שבע.
במטרה לשחרר את הנגב ולשבור את המצור על באר שבע, החליט צה"ל להוציא לפועל את מבצע חורב. מפקד המבצע היה האלוף יגאל אלון בתפקידו כמפקד חזית הדרום וקצין המבצעים היה סא"ל יצחק רבין.
המבצע, שהחל ב-22 בדצמבר 1948 והסתיים ב-7 בינואר 1949, נחל הצלחה ברובו. צה"ל הצליח לדחוק את הכוחות המצריים אל מחוץ לשטחי ישראל, פרט לרצועת עזה ולמובלעת בכיס פאלוג'ה- שם נהרגו 90 חיילים ב"מבצע חיסול" שהיה אחד הכישלונות הגדולים במלחמת העצמאות.
הרקע למבצע היה סיומו של "מבצע יואב", שהביא לדחיקת המצרים מחלקים נרחבים מהנגב, אך עדיין נותר צבא מצרי גדול ובעל כושר לחימה ניכר בתחומי ישראל.
בסוף אוקטובר כבר היה ברור כי הגיע שלב ניצול ההישגים הצבאיים אצל שולחנות המשא-ומתן. ישראל דחתה תביעות לסגת לאלתר מן השטחים שכבשה במבצע יואב והתנתה כל שינוי במצב בשיחות עם הערבים לגיבוש הסכם על שביתת נשק. בשיקוליה המדיניים נסמכה הממשלה במידה רבה על העובדה, שמערכת הבחירות שהתנהלה באותם ימים בארצות-הברית מעצימה את חשיבותו של "הקול היהודי" ומחזקת את עמדת המיקוח שלה.
ב-16 בנובמבר מועצת הביטחון של האו"ם הגישה הצעת תיווך חדשה, שעיקרה קביעת הגבולות בין הצדדים על יסוד שביתת נשק ביניהם וסימון מוסכם של קווי הגבול.
אי ההכרעה הצבאית בדרום מנעה בשלב זה משא-ומתן יעיל בין הצדדים. בהיסמכו על ראשי הצבא הבין בן-גוריון, כי לא יהיה מנוס מעוד סבב בהתכתשות עם המצרים בנגב. בשלהי דצמבר 1948 יצאו כוחות מתוגברים של צה"ל לניסיון הכרעה נוסף ב"מבצע חורב", שהביא את צה"ל אל תוך סיני.
המבצע היה מורכב משלושה שלבים עיקריים:
1. פריצת הדרך: צה"ל פתח במתקפה רחבת היקף על עמדות המצרים בנגב הדרומי. המתקפה כללה שימוש בכוחות שריון, חי"ר ותותחים, והובילה לפריצת הדרך המצרית.
2. כיבוש באר שבע: לאחר פריצת הדרך, צה"ל התקדם צפונה לכיוון באר שבע. העיר נכבשה לאחר קרב קשה, שהסתיים בניצחון ישראלי.
3. התקדמות לתוך סיני: לאחר כיבוש באר שבע, צה"ל המשיך להתקדם צפונה לתוך סיני. הכוחות הישראלים כבשו ערים וכפרים רבים, והגיעו עד לעיר אל-עריש.
ב-29 בדצמבר 1948 קבלה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה המצווה על הפסקת אש מיידית ועל נסיגה לעמדות שהחזיקו בהן הצדדים לפני המבצע. על פי הסכם הגנה הדדי משנת 1936 בין בריטניה למצרים, איימה בריטניה לתקוף את צה"ל בסיני. הנשיא האמריקאי הארי טרומן דרש מישראל לסגת מיד. יחסה העוין של בריטניה לישראל במהלך המלחמה הביא את חיל האוויר המלכותי להוציא טיסות תצפית מעל שטח ישראל, בטענה שנועדו לוודא כי הכוחות הישראלים נסוגים מהשטחים שכבשו, וכי הם ממלאים אחר החלטות האו"ם.
עד בוקר 2 בינואר 1949 נסוגו כוחות צה"ל מסיני. לאחר הנסיגה מסיני המשיכו המצרים בסירובם לדון על שביתת נשק וצה"ל המשיך במבצע עם הקרב על רפיח, שהיה מתקפה קשה של חטיבות גולני והראל, בסיוע חטיבות הנגב ושמונה ובתקיפות של חיל האוויר וחיל הים. צה"ל הצליח לנתק את שארית הכוחות המצריים בישראל, שיירות אספקה מצריות הופגזו ורכבת מצרית שהובילה מאות פצועים לאל-עריש עלתה על מוקש.
ב-6 בינואר 1949 הודיעה מצרים על הסכמתה לשיחות על הפסקת אש, וזו נכנסה לתוקף למחרת, 7 בינואר בשעה 14:00. באותו היום הופלו על ידי כוחות צה"ל חמישה מטוסי קרב של חיל האוויר המלכותי הבריטי שחדרו לשטח ישראל, ושרידיו של אחד מהם נמצאו ליד קיבוץ נירים.
הסכם הפסקת האש שנחתם ב-7 בינואר 1949 חתם למעשה את המלחמה. מעתה תעבור המערכה על מימוש ההישגים הצבאיים אל אולמות הדיונים וההתמקחות.
הקרבות בנגב בשלהי 1948 הוכיחו מעל לכל ספק את מידת התקדמותו והתפתחותו של צה"ל. הוא הצליח להתארגן בעיצומם של ימי הקרבות הקשים ולהפעיל את כוחו במסגרות גדולות ובמערכות מורכבות, שדרשו תיאום מדויק בין ענפיו השונים. המלחמה היתה אכזרית וקשה וקורבנותיה רבים, אך בשעה שהחלו הדיונים על טיבם של הסכמי הפסקת האש ידעו הנושאים ונותנים מטעם מדינת ישראל, כי צבא חזק ויעיל ניצב מאחוריהם לבסס את טענותיהם ודרישותיהם.
לקריאה נוספת, באתר ארכיון המדינה, מתוך ספר ההנצחה לדוד בן-גוריון, בפרק " המבצעים האחרונים וסיום המלחמה", עמוד 73: https://journaliststudio.google.com/pinp.../document-view...
7 de enero de 1949 - El fin de la Operación DestrucciónOperación Destrucción: un punto de inflexión en la Guerra por la IndependenciaLa Operación Destroy fue una de las operaciones militares más grandes y más significativas en la Guerra de la Independencia, en la que las FDI lucharon contra el ejército egipcio que conquistó vastos territorios en el sur del Negev, incluyendo la ciudad de Beer Sheva.Con el fin de liberar al Negev y romper el asedio a Beer Sheva, las FDI decidieron lanzar la Operación Destrucción. El comandante de operaciones fue el campeón Yigal Alon en su papel como comandante del Frente Sur y el oficial de operaciones fue el coronel Yitzhak Rabin.La operación, que comenzó el 22 de diciembre de 1948 y finalizó el 7 de enero de 1949, principalmente la corriente de éxito. Las FDI lograron sacar a las fuerzas egipcias de los territorios de Israel, un detalle de la franja de Gaza y tragado en el bolsillo de Paluja - donde 90 soldados murieron en la "operación de eliminación" que fue uno de los mayores fracasos en la Guerra de Independencia.El telón de fondo de la operación fue el final de la "Operación Yoab", que llevó a los egipcios a repeler desde vastas partes del Negev, pero todavía queda un gran ejército egipcio con aptitud de combate en los campos de Israel.A finales de octubre ya estaba claro que había llegado la etapa de explotación de los logros militares en las mesas de envío. Israel rechazó las reclamaciones de retirarse inmediatamente de los territorios conquistados en la Operación Yoav y dio cualquier cambio en la situación en las conversaciones con los árabes para formar un acuerdo sobre un alto el fuego. En la escuela política, el gobierno ha atribuido en gran medida al hecho de que el sistema electoral llevado a cabo los mismos días en los Estados Unidos fortalece la importancia de la "Voz Judía" y fortalece su posición negociadora.El 16 de noviembre, el Consejo de Seguridad de la ONU presentó una nueva propuesta de mediación, que se centrará en establecer límites entre las partes sobre la base de un ataque de armas entre ellas y un acuerdo de marcación de las líneas fronterizas.La indecisión militar en el sur impidió en esta etapa un cargamento efectivo entre las partes. Confiando en las cabezas del ejército entre Ben-Gurion, que no experimentará otra ronda de enfrentamientos con los egipcios en el Negev. En diciembre de 1948, las fuerzas de las FDI aumentaron se disputaron para intentar otra decisión en la "Operación Destrucción", que llevó a las FDI al Sinaí.La operación consistió en tres etapas principales:1. Última hora: las FDI lanzaron un amplio ataque contra las posiciones egipcias en el sur del Negev. El ataque involucró el uso de armadura, infantería y cañones, lo que llevó al avance egipcio.2. Ocupación de Beer Sheva: Después del avance, las FDI avanzaron hacia el norte hacia Beer Sheva. La ciudad fue conquistada después de una dura batalla, que terminó con una victoria israelí.3. Progreso hacia el Sinaí: después de la ocupación de Beer Sheva, las FDI continuaron avanzando hacia el norte en el Sinaí. Las fuerzas israelíes conquistaron muchas ciudades y pueblos, llegando hasta la ciudad de El-Arish.El 29 de diciembre de 1948, el Consejo de Seguridad de la ONU adoptó una decisión ordenando un cese al fuego inmediato y la retirada de las posiciones ocupadas por las partes antes de la operación. De acuerdo con el acuerdo de defensa mutua de 1936 entre Gran Bretaña y Egipto, Gran Bretaña amenazó con atacar a las FDI en el Sinaí. El presidente estadounidense Harry Trueman exigió a Israel que se retire inmediatamente. La actitud hostil de Gran Bretaña hacia Israel durante la guerra ha llevado a la RAF a lanzar vuelos de vigilancia sobre Israel alegando que estaban destinados a asegurarse de que las fuerzas israelíes se retiran de los territorios ocupados y que están cumpliendo con las decisiones de la ONU.En la mañana del 2 de enero de 1949, las fuerzas de las FDI se retiraron del Sinaí. Después de la retirada del Sinaí, los egipcios continuaron su negativa a discutir un ataque de armas y las FDI continuaron la operación con la Batalla de Rafah, que fue un fuerte ataque de las brigadas Golani y Harel, asistido por el Negev y la 8a brigadas y los ataques de la Fuerza Aérea y Marina. Las FDI lograron cortar el resto de las fuerzas egipcias en Israel, un convoy de suministros egipcio fue bombardeado y un tren egipcio que condujo a cientos de heridos a El-Arish fue a una mina.El 6 de enero de 1949 Egipto anunció su acuerdo para pedir un alto el fuego, que entró en vigor al día siguiente, 7 de enero, a las 14:00. El mismo día, cinco aviones de combate británicos de la RAF que entraron en el territorio de Israel fueron derribados por las fuerzas de las FDI, y los restos de uno de ellos fueron encontrados cerca del Kibutz Nirim.El acuerdo de alto el fuego firmado el 7 de enero de 1949 prácticamente firmó la guerra. A partir de ahora, la campaña para la realización de los logros militares pasará a las salas de reuniones y a la negociación.Las batallas en el Negev en 1948 demostraron sin duda el alcance del progreso y el desarrollo de las FDI. Logró organizarse en medio de los días de batallas difíciles y ejercer su fuerza en grandes marcos y complejos sistemas, que requirieron una coordinación precisa entre sus diferentes ramas. La guerra fue brutal y difícil y sus bajas fueron muchas, pero cuando comenzaron las discusiones sobre el beneficio de los acuerdos de cesación del fuego, los sujetos sabían, en nombre del Estado de Israel, que un ejército fuerte y eficaz los apoyaría para basar sus reclamaciones y demandas.Para mayor lectura, en el sitio web de los Archivos Estatales, del libro de Recuerdo de David Ben-Gurion, en el capítulo "Las últimas operaciones y el fin de la guerra", página 73: https://journaliststudio.google.com/pinp.../document-view...Ocultar traducciónCalificar esta traducción
No hay comentarios:
Publicar un comentario
Nota: solo los miembros de este blog pueden publicar comentarios.